מדוע ה-ECB מבקש
הרגולטורים רוצים להבטיח שלבנקים בעלי חשיבות מערכתית יש אסטרטגיות ירושה אמינות ומתועדות היטב. ואקום פתאומי בהנהגה עלול לערער את יציבות הבנק, וה-ECB דוחף לשקיפות רבה יותר סביב האופן שבו הבנקים מתכוננים לרגע זה. BNP Paribas, עם פעילותה האירופית והגלובלית הענפה, נמצאת כעת במוקד.
המנכ"ל הנוכחי של הבנק מכהן בתפקיד למעלה מעשור. תקופת כהונה ארוכה כזו מעוררת לעתים קרובות עניין רגולטורי מוגבר בשאלה מה יקרה בהמשך. בקשת ה-ECB אינה עונש – היא צעד מניעתי. אך היא אכן מפעילה לחץ על הדירקטוריון להראות שיש לו תוכנית, ושהתוכנית היא יותר מסתם שם על פיסת נייר.
מה התוכניות חייבות לכסות
ה-ECB רוצה לראות ציר זמן למעבר, רשימה של מועמדים פנימיים וחיצוניים פוטנציאליים, ואת הקריטריונים שבהם ישתמש הדירקטוריון לבחירת המנכ"ל הבא. הבנק חייב גם להדגים שיש לו תהליך לטיפוח יורשים, לא רק תוכנית מגירה למקרה של עזיבה דחופה.
מ-BNP Paribas מצופה לספק פרטים על האופן שבו תטפל בהעברת האחריות, כולל כל תקופת חפיפה בין המנכ"ל היוצא לנכנס. הרגולטור יבחן גם האם מבנה הממשל התאגידי של הבנק מאפשר מעבר מסודר ללא שיבוש בפעילות השוטפת.
מגמה רגולטורית רחבה יותר
ה-ECB מחמיר את הפיקוח על תכנון הירושה מזה מספר שנים. כעת הוא מבקש באופן שגרתי מבנקים גדולים מסגרות ירושה מפורטות, ויש לו סמכות לדחות מועמדים אם הוא רואה את התהליך כבלתי מספק. הבקשה ל-BNP Paribas היא הדוגמה האחרונה לגישה המעשית הזו.
בנקים גדולים אחרים בגוש האירו התמודדו עם פיקוח דומה. המסר של ה-ECB ברור: שינויים בהנהגה אינם רק עניין של חדר הדירקטוריון – הם דאגה פיקוחית. מעבר כושל עלול לגלוש לשווקים הפיננסיים, והרגולטורים רוצים למזער סיכון זה.
BNP Paribas לא הגיבה בפומבי על הבקשה. על הדירקטוריון של הבנק מוטלת כעת המשימה להכין תשובה שתספק את
