מה קרה במהלך ההשבתה
הסופיות של הרשת — הנקודה שבה עסקאות נחשבות לבלתי הפיכות — כמעט נעצרה. מאמתים, המפעילים שמנהלים את הצמתים שמאבטחים את השרשרת, יצאו מהרשת במספרים גדולים. לפי נתוני הרשת, בערך שלושה מתוך עשרה טוקנים מוחזקים לא השתתפו עוד בקונצנזוס בשיא התקלה.
הגורם היה כשל ניתוב, לא באג בפרוטוקול הליבה ולא מתקפה זדונית. בעיות ניתוב יכולות לשבש את התקשורת בין המאמתים, ולמנוע מהם להסכים על מצב הספר. כאשר שליש מהמשקל המוחזק נעלם, המאמתים הנותרים מתקשים להגיע לרוב המיוחס הדרוש לסיום בלוקים.
מדוע שליש מההימור חשוב
במודל הקונצנזוס של סולנה, סופיות דורשת רוב מיוחס של שני שלישים מה-SOL המוחזק. אובדן של 29% מההימור משאיר רק 71% מחוברים — בקושי מעל הסף. כל ירידה נוספת, אפילו קטנה, הייתה דוחפת את הרשת לעצירה מוחלטת, ומאלצת אתחול ידני, ועלולה לגרום לעיכובים בעסקאות או לארגון מחדש.
החמצה קרובה זו מדגישה עד כמה המערכת יכולה להיות שבירה כאשר חלק גדול מהמאמתים חולקים נקודת כשל משותפת. בעיית ניתוב שפוגעת בספק אירוח מרכזי או במימוש לקוח פופולרי יכולה להוריד חלק לא פרופורציונלי מהאבטחה של הרשת.
תמריצי מאמתים ויתירות תחת זכוכית מגדלת
האירוע שם זרקור על האמצעים הכלכליים והטכניים שמחזיקים רשת כמו סולנה פעילה. מאמתים מקבלים תשלום ב-SOL עבור עבודתם, אך התמריצים לשמור על חיבורים יתירים ומערכות גיבוי אינם תמיד חזקים מספיק. אם מאמת יכול להרוויח את אותם תגמולים תוך הפעלת תשתית יחידה ושבירה, יש מעט דחיפה לבנות חוסן.
יתירות — קיום מספר נתיבים לנתונים, צמתי גיבוי, ותשתית מבוזרת גיאוגרפית — היא הפתרון הברור. אבל זה עולה כסף. השאלה כעת היא האם העיצוב של הרשת, או הקהילה שלה, יאלצו את המאמתים להשקיע בחוסן הזה לפני התקלה הבאה.
סולנה עברה השבתות בעבר, אבל זו הייתה שונה. זה לא היה זינוק בנפח העסקאות או באג בקוד. זה היה כשל תשתית פשוט שכמעט הפיל את כל השרשרת. זו תזכורת לכך שגם הבלוקצ'יין המתקדם ביותר הוא חזק רק כמו החוליה החלשה ביותר שלו.
מה יקרה עכשיו
עדיין לא פורסם תחקיר רשמי, והרשת חזרה לפעילות תקינה. אבל התקרית צפויה להזין דיונים על העלאת הדרישות המינימליות למאמתים, או על
