ישראל הרחיבה את טביעת הרגל הצבאית שלה בדרום לבנון, תוך חציבת אזור חיץ מוגדל סמוך לגבול. המהלך נועד ליצור חגורת ביטחון רחבה יותר, אך הוא כבר מעורר תגובה צפויה מחיזבאללה: מטח קבוע של התקפות שחיקה. ההסלמה מעלה את הסיכון הגאופוליטי ברחבי המזרח התיכון ומשפיעה על השווקים הפיננסיים העולמיים.
כיצד נראית הרחבת אזור החיץ
כוחות ישראליים התקדמו לתוך שטח לבנון מעבר למסדרון המפורז הקודם, והקימו עמדות חדשות ונתיבי סיור. מתכננים צבאיים מתארים את אזור החיץ כמגן הכרחי מפני התקפות חוצות גבול – מושג שישראל השתמשה בו בעבר בדרום לבנון. אך טביעת הרגל המורחבת מקרבת כוחות למעוזי חיזבאללה, שם הארגון יכול לפעול מאזורים אזרחיים צפופים. תושבים בכפרים לבנוניים סמוכים מדווחים על תנועה מוגברת של כלי רכב משוריינים ונוכחות צבאית מוגברת, אם כי הקואורדינטות המדויקות של הקו החדש נותרות ללא אישור.
ספר המשחקים של חיזבאללה בשחיקה
במקום להיפגש עם ההתקדמות הישראלית במתקפה רחבת היקף, חיזבאללה פנה למה שהוא מכנה "מסע שחיקה". לוחמים משגרים התקפות פגע וברח, ירי צלפים ומטחי רקטות קצרות טווח לעבר עמדות ישראליות. המטרה, לפי אנליסטים העוקבים אחר טקטיקות העבר של הארגון, היא לשחוק את צה"ל מבלי לעורר תגובה נרחבת שעלולה להרוס את תשתיות חיזבאללה. האסטרטגיה שומרת על לחץ על כוחות ישראליים תוך הימנעות מקרב קונבנציונלי שהארגון עלול להפסיד. עבור חיילים ישראלים, המשמעות היא ערנות מתמדת וזליגה מתמדת של נפגעים – בדיוק הסוג של טחינה שחיזבאללה מצטיין בה.
יציבות אזורית סופגת מכה
אזור החיץ המורחב לא עוצר בגבול. הוא שולח גלי הדף ברחבי לבנון, שם הפלגים הפוליטיים כבר מפוצלים. הממשלה הלבנונית, חלשה ומפולגת פנימית, מתקשה להגיב. חיזבאללה, הנתמך על ידי איראן, מכנה את הפלישה הפרת ריבונות ומתחייב להמשיך בלחימה. בינתיים, כוח שמירת השלום של האו"ם בדרום לבנון, יוניפי"ל, מוצא את נתיבי הסיור שלו לחוצים בין שני הצדדים. הסיכון לטעות בחישוב – רקטה הפוגעת בבית ספר, תקיפת רחפן על מטרה לא נכונה – גובר עם כל יום שעובר. כל עימות רחב יותר עלול לגרור שחקנים אזוריים אחרים, החל מפטרוניו האיראניים של חיזבאללה וכלה בבעלות בריתה של ישראל במערב.
השווקים הפיננסיים העולמיים על הקצה
המשקיעים אינם ממתינים למלחמה כוללת כדי להגיב. המתח הגובר בדרום לבנון כבר העלה את מחירי הנפט הגולמי בשל חשש לשיבוש באספקה, אף על פי שאף שדות נפט מרכזיים אינם קרובים ללחימה. נכסי מקלט בטוח כמו זהב והדולר האמריקאי ראו עלייה בקניות. שוקי המניות במפרץ ובתל אביב הראו תנודתיות. סוחרים מתמחרים פרמיית סיכון לנכסים ישראלים, וסוחרי אנרגיה גלובליים עוקבים אחר כל סימן לכך שהסכסוך עלול לסגור נתיבי שילוח או לפגוע בתשתיות נפט – עד כמה שהתרחיש הזה נראה רחוק. אי הוודאות לבדה הספיקה כדי להדק את תנאי השוק.
מה הלאה
אף צד לא נראה מוכן לסגת. ישראל אומרת שאזור החיץ יישאר עד שיתקיימו ערבויות ביטחוניות, בעוד חיזבאללה מתעקש שימשיך במסע השחיקה שלו כל עוד הכוחות הישראליים נשארים. הערוצים הדיפלומטיים שקטים, ללא כל מאמץ תיווך פעיל שצובר תאוצה. לעת עתה, כל שיגור רקטה חדש וכל תנועת סיור הם תזכורת לכך שאזור החיץ אינו רק קו על מפה – הוא נתיך שעלול להתקצר בכל רגע. משקיעים ובירות אזוריות כאחד צופים כדי לראות אם זה יהפוך לעימות ממושך או למשהו גרוע בהרבה.
