עצי אלון שהותקפו קשות על ידי זחלים בשנה אחת דוחים את פריחת הניצנים שלהם באביב בשנה שלאחר מכן בכשלושה ימים, כך עולה ממחקר בינלאומי שפורסם בכתב העת Nature Ecology and Evolution. העיכוב מונע מזחלים שזה עתה בקעו מזון טרי בדיוק כשהם מופיעים, ובכך מפחית בחדות את סיכויי הישרדותם. במקביל, הוא מפחית את נזקי העלים לעצים ביותר ממחצית.
מה המדד חקר
המחקר עקב אחר עצי אלון והזחלים הניזונים מהם במשך שנתיים רצופות. בשנה הראשונה, העצים סבלו מנשירת עלים כבדה. כשהגיע האביב הבא, אותם עצים פתחו את ניצניהם כשלושה ימים מאוחר יותר ממה שהיו עושים אחרת. השינוי קטן בלוח השנה אך גדול בחייו של זחל, שזחליו בוקעים בסנכרון הדוק עם פריחת הניצנים ותלויים בעלים צעירים ורכים לארוחותיהם הראשונות.
עד שהזחלים הופיעו, העלים להם נזקקו לא היו שם. חוסר ההתאמה פגע קשות בהישרדות הזחלים, כך מצא המחקר. העצים, לעומת זאת, ראו את נזקי העלים יורדים ביותר ממחצית בהשוואה למה שהיו חווים ללא העיכוב.
לולאת משוב הכתובה בתזמון
הממצא מצביע על לולאת משוב המובנית ביחסים בין עצי האלון לחרקים הניזונים מהם. שנה רעה של זחלים לא רק פוגעת בעצים פעם אחת. נראה שהיא מכינה אותם להיות פחות פגיעים באביב הבא. המנגנון הוא תזמון: העצים משנים את לוח הזמנים שלהם, והזחלים, הכבולים לחלון צר יותר, לא מצליחים להתאים את עצמם באותה מהירות.
לכך יש חשיבות מעבר לקרקעית היער. זחלים הם מקור מזון קריטי לציפורים מקננות, המתזמנות את הרבייה שלהן כך שתתאים לשיא הזחלים. שינוי של שלושה ימים בפריחת הניצנים — והקריסה בזחלים שבאה בעקבותיו — יכולים להשפיע בשרשרת המזון. המחקר לא מודד את ההשפעות העקיפות הללו, אך חוסר ההתאמה בתזמון שהוא מתעד הוא מסוג ההפרעות שאקולוגים עוקבים אחריהן מקרוב.
מדוע שלושה ימים הם עניין גדול
שלושה ימים לא נשמעים כמו הרבה. בפנולוגיה — חקר התזמון העונתי — זה ההבדל בין ארוחה לענף ריק. פריחת ניצני האלון ובקיעת הזחלים הן בין האירועים המסונכרנים ביותר ביערות הממוזגים. לזחלים יש חלון קצר לאכול לפני שהעלים מתקשים והופכים פחות מזינים. אם מפספסים אותו, רובם לא שורדים.
תגובת העצים נראית כמו הגנה הפועלת לאורך עונות, לא רק בתוך עונה אחת. במקום לייצר רעלים או עלים קשים יותר ברגע נתון, עצי האלון למעשה מזיזים את השולחן. הזחלים מגיעים ומגלים שהצלחות פונו. התוצאה היא ירידה חדה במספרם ועומס קל יותר על העצים.
מה עדיין לא ידוע
המחקר אינו מסביר כיצד העצים חשים בשנה רעה של זחלים ומעבירים את האות הזה לאביב הבא. האם הרמז נשמר בניצנים, בעץ, או במקום אחר — זו שאלה שהמחקר מותיר פתוחה. גם לא ברור כמה זמן נמשכת ההשפעה, והאם היא תקפה למיני אלון ואקלימים שונים.
מה שהנתונים כן מראים הוא שהעיכוב של שנה אחת משתלם לעצים פעמיים: פחות זחלים שורדים, והעצים ששורדים מאבדים פחות ממחצית משטח העלים שהיו מאבדים אחרת. עבור כל מי שעוקב אחר בריאות היער, השאלה הבאה היא האם התחממות האקלים — שיכולה להקדים את פריחת הניצנים — תחליש או תחזק את הגנת התזמון הזו. השינוי של שלושה ימים במחקר נותן לחוקרים מספר לעקוב אחריו.
