תקיפה רוסית בטילים על קייב הרגה 21 בני אדם, ופגעה קשות בתקוות ההפסקת אש השבריריות ממילא. ההתקפה מחריפה את המתיחות בין הצדדים הלוחמים והופכת הפסקת אש קצרת טווח לבלתי סבירה עוד יותר. זוהי תזכורת בולטת למכשולים שממשיכים לחסום כל נתיב לשלום בר קיימא.
מדוע התקיפה מערערת את מאמצי השלום
העיתוי לא יכול היה להיות גרוע יותר. בדיוק כשמתווכים בינלאומיים ניסו להחיות שיחות תקועות, התקיפה הזו פגעה בלב בירת אוקראינה. עשרים ואחד אזרחים מתו. האלימות בשטח שוחקת את האמון המועט שנותר בין המשא ומתנים. כל התקפה כזו מקשה על כל צד למכור הפסקת אש לאנשיו שלו. הדיפלומטים ניצבים כעת בפני עלייה תלולה עוד יותר.
התקיפה לא רק הורגת אנשים – היא הורגת את הרצון הפוליטי להתפשר. פקידים אוקראינים נוטים פחות לקבל כל עסקה כאשר טילים רוסיים עדיין פוגעים באזורי מגורים. ומנקודת מבטה של מוסקבה, המשך המתקפה נראה כמציע יותר מאשר עצירה. הסיכויים להפסקת אש קצרת טווח כמעט התאדו.
האתגר בהשגת שלום בר קיימא
התקיפה הזו מדגישה בעיה עמוקה יותר: שלום מחייב ששני הצדדים יפסיקו להילחם, אבל הלחימה נמשכת. הדפוס מוכר – סבב שיחות, ואז תקיפה חדשה, ואז האשמות הדדיות. המחזור חוזר על עצמו כי אף צד לא מאמין שהצד השני רציני לגבי סיום המלחמה. 21 ההרוגים בקייב אינם רק נפגעים; הם עדות לנתק יסודי בין הרטוריקה הדיפלומטית למציאות הצבאית.
השגת שלום בר קיימא הייתה דורשת רמת איפוק שהתקיפה הזו מראה שהיא נעדרת. היא הייתה מחייבת ששני הצדדים יעדיפו משא ומתן על פני הישגים בשדה הקרב. אבל הטיל שפגע בקייב שולח מסר הפוך: שכוח צבאי נותר הכלי העיקרי. עד שזה ישתנה, כל דיבור על הסדר בר קיימא נשמע חלול.
התקיפה גם מסבכת את תפקידן של מעצמות חיצוניות. מדינות הדוחפות להפסקת אש נאלצות כעת לגנות את התקיפה, מה שמקטין עוד יותר את המצב. ככל שהאלימות מסלימה, כך קשה יותר למצוא קרקע ניטרלית לשיחות.
לעת עתה, השאלה היא האם כל תהליך דיפלומטי יכול לשרוד הסלמות כאלה. גופות בקייב עדיין נספרות, והסיכויים לשלום נראים רחוקים מתמיד.
