נשיא איראן מסעוד פזשכיאן הזהיר בפומבי כי לרשות השופטת במדינה יש סמכות לחסום מינויים ממשלתיים, מהלך שעלול להחריף את החיכוך בין ממשלו לבין הממסד הדתי. ההצהרה, שדווחה על ידי איראן אינטרנשיונל, מדגישה מתח מבני במערכת הפוליטית של הרפובליקה האסלאמית, שבה גופים נבחרים ובלתי נבחרים מתנגשים לעתים קרובות על השליטה בתפקידים מרכזיים.
הערותיו של פזשכיאן מרמזות כי כוח הווטו של הרשות השופטת משתרע מעבר לבתי המשפט ולתוך לב הרשות המבצעת, ועלול לסבך את יכולתו למנות נאמנים או טכנוקרטים במשרדים ובסוכנויות ממשלתיות.
כיצד פועל הווטו של הרשות השופטת
על פי חוקת איראן, בראש הרשות השופטת עומד שופט ראשי שממונה על ידי המנהיג העליון, ולא על ידי הנשיא. הדבר מעניק למוסד סמכות רחבה לבדוק ולחסום מינויים, במיוחד בתיקים רגישים כמו פנים, מודיעין או תרבות. בעוד הנשיא ממנה שרי קבינט ובכירים אחרים, התהליך דורש לעתים קרובות אישור מגופים בלתי נבחרים מרובים, כולל מועצת שומרי החוקה ומנגנוני הבדיקה של הרשות השופטת עצמה.
פזשכיאן, דמות בעלת נטייה רפורמיסטית שנכנס לתפקיד לאחר בחירות בזק, כבר נתקל בהתנגדות לכמה מועמדים. אזהרתו האחרונה מאותתת שתפקיד הרשות השופטת אינו רק פורמליות משפטית — הוא כלי פוליטי שיכול לעכב או להרוג מינויים outright.
עומס על הרשות המבצעת
הודאתו של הנשיא שמה זרקור על גבולות תפקידו. במערכת ההיברידית של איראן, הנשיא מנהל את הממשלה ביום-יום אך כפוף לרשת של מוסדות דתיים וביטחוניים שאינם שואבים את לגיטימיותם מקלפי הבחירות. כאשר הרשות השופטת חוסמת מינויים, היא למעשה מסרסת את יכולתו של הנשיא לעצב את ממשלו.
דינמיקה זו עלולה להוליד שיתוק. משרדים פועלים עם ראשים ממלאי מקום במשך חודשים. יוזמות מדיניות נתקעות. והציבור, שכבר מתוסכל ממצוקות כלכליות, רואה ממשלה שאינה מצליחה даже למלא את שורותיה.
עבור פזשכיאן, ההימור הוא אישי וגם מוסדי. הוא ניהל קמפיין על הבטחות לרפורמה ומעורבות עם המערב, אך מטרות אלו דורשות צוות מתפקד. אם הרשות השופטת תמשיך לדחות את בחירותיו, סדר יומו עלול להיות מת מראש.
כוחה של הרשות השופטת לחסום מינויים לא רק מחליש את הנשיא — הוא מעלה שאלות מי באמת שולט. במערכת האיראנית, המנהיג העליון מחזיק בסמכות עליונה, אך עדיין מצפים מהנשיא למשול. כאשר גופים בלתי נבחרים עוקפים באופן שגרתי את הרשות המבצעת, קווי האחריות מיטשטשים.
הדבר עלול להצית מחלוקת פנימית. ניצים עשויים לראות בהתערבויות הרשות השופטת הכרחיות לשימור ערכי המהפכה. רפורמיסטים עשויים לראות בהן חבלה. כך או כך, החיכוך מסכן את שחיקת האמון הציבורי שנותר בתהליך הפוליטי.
יציבות ההנהגה, בהקשר זה, אינה עוסקת בהפיכה או בטלטלה פתאומית. היא עוסקת בשחיקה האיטית של סמכות הנשיא עד שהתפקיד הופך במידה רבה לטקסי. אזהרתו של פזשכיאן מרמזת שהוא מודע למסלול זה ומנסה לדחוף назад — לפחות רטורית.
תפיסות שוק והשלכות כלכליות
קיפאון פוליטי בטהראן לעתים רחוקות נשאר confined לארמון. משקיעים וסוחרים עוקבים אחרי איראן מקרוב אחר סימנים של המשכיות מדיניות או שיתוק. נשיא שאינו יכול למנות את שריו שלו הוא נשיא שאינו יכול לעמוד בהבטחות כלכליות, מרפורמת סובסידיות ועד לייצוב המטבע.
כוח הווטו של הרשות השופטת מוסיף שכבה של אי-ודאות שהשווקים שונאים. אם מינויים נחסמים, תפקידים כלכליים מרכזיים עלולים להישאר פנויים או להתמלא על ידי ממלאי מקום עם מנדטים מוגבלים. הדבר מאט את קבלת ההחלטות בכל הנוגע לחוזי נפט ועד לתקנות בנקאיות.
המטבע האיראני, הריאל, כבר ספג מכות מסנקציות וניהול כושל. כל רמז להעמקת חוסר תפקוד פוליטי עלול להאיץ בריחת הון או להרתיע את מעט ההשקעות הזרות שנותרו. הצהרתו של פזשכיאן, אף שמכוונת לקהל מקומי, שולחת גם אות לשווקים: הרשות המבצעת אינה בשליטה מלאה.
מה יקרה לאחר מכן תלוי אם הרשות השופטת תרכך את עמדתה או תחריף אותה. אין הצבעה מתוכננת או מועד יעד הקשורים לאזהרתו של פזשכיאן, אך קבוצת המועמדים הבאה ל� Cabinet תהיה מבחן. אם ייחסמו שוב, יכולתו של הנשיא למשול — והיציבות השברירית ממילא של איראן — עלולות להתמודד עם סבב חדש של עומס.
