המשקיע ההון סיכון טים דרייפר נכנס לדיון על מחשוב קוונטי, בטענה שביטקוין חשוף פחות לאיום המתפתח מאשר מערכות בנקאיות מסורתיות. בדברים שהעבירו את השיחה באינטרנט במהירות, דרייפר השווה את החוסן הקריפטוגרפי של ביטקוין לפורט נוקס – חץ ישיר לעבר האבטחה של התשתית הפיננסית הישנה.
ההשוואה של דרייפר לפורט נוקס
בדברים שאמר השבוע, דרייפר טען שהארכיטקטורה של ביטקוין דווקא מקדימה את רשתות הבנקאות הרגילות בכל הנוגע לסיכון קוונטי. הוא לא חסך במילים, וצייר ניגוד חד בין השניים: האחת היא כספת מבוצרת, השנייה, כך רמז, היא בית קלפים שמחכה לקיוביט הנכון. הדברים מגיעים בזמן שתעשיית הקריפטו נתקלת יותר ויותר בשאלות אם מחשבים קוונטיים יוכלו יום אחד לפצח את ההצפנה של הבלוקצ'יין.
הסטת הדיון הקוונטי
עד להתערבותו של דרייפר, רוב החששות נגעו לפגיעויות בבלוקצ'יין – האם מכונה קוונטית תוכל לזייף חתימות, לשבור גיבובים, לרוקן ארנקים? דרייפר הפך את התסריט. הסכנה הגדולה יותר, הוא הציע, אינה לביטקוין אלא למערכות העצומות בנות העשורים שמניעות את המימון העולמי. הטענה קנתה אחיזה: פורומים באינטרנט והערות אנליסטים שהתמקדו בקוד של סאטושי עכשיו מנתחים את הסיכון ל-SWIFT, לשכבות סליקה ולמאגרי נתונים של בנקים מרכזיים.
החשש הגובר
דבריו של דרייפר לא התרחשו בחלל ריק. הדיון הרחב יותר על האיום של מחשוב קוונטי על הקריפטוגרפיה המודרנית התעצם לאורך כל השנה. חוקרים פרסמו צירי זמן שמציבים פענוח קוונטי מעשי בטווח של חמש עד חמש עשרה שנים. הקריפטוגרפיה של ביטקוין – חתימות דיגיטליות מבוססות עקום אליפטי ו-SHA-256 – פגיעה בתיאוריה, אך הרשת יכולה לשדרג. מסילות בנקאיות? קשה יותר לתקן אותן על פני עשרות תחומי שיפוט, אלפי מוסדות וקוד ישן שנכתב לפני שמישהו חשב על קוונטי.
לעת עתה, אף צד אינו בטוח. אבל דרייפר הצליח למסגר מחדש את השאלה: זה כבר לא רק "האם קוונטי יכול לשבור קריפטו?" אלא "איזו מערכת תישבר ראשונה?"
