הסיפור על עלייתו של ביטקוין בתוך וול סטריט ובקופות החברות סופר כקשת מסודרת ולינארית. ניצחונות רגולטוריים יציבים. הקצאות תיק הדרגתיות. החלקה חלקה מהשוליים למיינסטרים. אבל גרסה זו של האירועים מוכרת את המציאות בחסר — והיא עושה שירות רע לאנשים שבאמת צריכים ללוות כנגד הנכס.
הנרטיב שלא מתאים
צפיתי בנרטיב המוסדי מלוטש למשהו שהוא מעולם לא היה. כל אבן דרך ממוסגרת כצעד ההגיוני הבא, כאילו אימוץ הביטקוין היה תמיד בלתי נמנע ומסודר. אבל כל מי שהיה בחדר יודע שזה היה הכל חוץ מזה. כישלונות, נסיגות, ובלבול פשוט היו קבועים. הסיפור המסודר הוא נוחות לעיתונאים ולנואמים בכנסים, לא השתקפות של איך השוק הזה באמת פועל.
מה שהלווים מפספסים
הבעיה האמיתית עם הנרטיב המסודר היא מה שהוא משאיר בחוץ: הלווה. אם אתה עסק או יחיד שמעוניין להעמיד ביטקוין כבטוחה, אתה צריך מלווה שמבין את הנכס — את התנודתיות שלו, דפוסי הנזילות שלו, המוזרויות המשפטיות שלו. יותר מדי מוסדות עדיין מתייחסים לביטקוין כאל זהב דיגיטלי שמתנהג כמו כל סוג אחר של בטוחה. הם לא. והלווים ראויים למלווים שבאמת מבינים את זה.
כלומר מלווים שמתמחרים סיכון נכון, שלא מוכרים בפאניקה ברגע הלא נכון, שמבנים הלוואות ששורדות ירידה של 30% מבלי לעורר דרישת בטחון ב-2 לפנות בוקר בשבת. הסוג של הבנה שמגיעה מלחיות דרך מחזורים, לא מקריאת נייר לבן.
הנרטיב המסודר מוכר פנטזיה של אימוץ מוסדי חלק. העבודה של בניית שוקי הלוואות אמיתיים — כאלה שעובדים עבור הלווים — היא הרבה יותר מבולגנת. והגיע הזמן שנתחיל לדבר על זה.
