המימון הגלובלי מתקרב לשינוי יסודי: הסדר רציף, מערכת שתאפשר לעסקאות להתבצע ולהתקבל בזמן אמת במקום להמתין ימים. התומכים אומרים שהשינוי עשוי לקצץ בהון שיושב בטל במהלך חלונות ההסדר ולצמצם את הסיכון שאחד הצדדים לא יעמוד בהתחייבויותיו לפני השלמת העסקה.
מה המשמעות של הסדר רציף לשווקים
במודל הנוכחי, עסקאות במניות, אג"ח ומטבעות לרוב נסגרות תוך יום-יומיים — עיכוב המכונה T+1 או T+2. בפער הזה, כסף וניירות ערך נעולים, וכשלון של כל צד עלול לגרום לאפקט דומינו. הסדר רציף שואף לצמצם את הפער הזה לכמעט אפס, תוך עיבוד תשלומים והעברת בעלות באופן מיידי.
סוג כזה של מהירות לא רק מרגיש מהיר יותר. הוא משנה את החישוב של יעילות ההון. בנקים וברוקרים כיום מחזיקים רזרבות נוספות לכיסוי עסקאות שלא הוסדרו. אם ההסדר מתרחש מיד, הרזרבות האלה יכולות להשתחרר לשימושים אחרים. התוצאה: פחות הון יושב בטל, ויותר נזילות זורמת במשק.
סיכון נמוך יותר, פחות בטחונות
סיכון צד שכנגד — האפשרות שהאדם בצד השני של העסקה לא יוכל לשלם — הוא דאגה מתמדת במימון. ככל שעסקה לוקחת יותר זמן להסדר, יש יותר זמן למשהו להשתבש: קריסת בנק, התרסקות שוק, תקלה טכנית. הסדר רציף מקצץ את החשיפה הזו לכמה שניות.
הרגולטורים כבר החלו לדחוף למחזורי הסדר קצרים יותר. תעשיית ניירות הערך בארה"ב עברה ל-T+1 במאי 2024. אבל הסדר רציף ילך רחוק יותר, ויצמצם את ציר הזמן לחלוטין. זה יפחית את הצורך בבטחונות שמגבים כעת עסקאות שלא הוסדרו, ועלול לשחרר מיליארדי דולרים ברחבי המערכת הפיננסית הגלובלית.
הדרך קדימה אינה פשוטה
בניית תשתית להסדר רציף דורשת טכנולוגיה חדשה, תיאום בין בנקים מרכזיים ומרכזי סליקה, וכתיבה מחדש של תשתיות שוק בנות עשרות שנים. מערכות רבות כיום מריצות תהליכי אצווה בלילה. מעבר לזמן אמת פירושו שדרוג של הכל, ממנועי התאמת עסקאות ועד למסילות תשלום.
כמה בנקים מרכזיים כבר החלו לבחון מערכות סליקה ברוטו בזמן אמת לתשלומים סיטונאיים. אבל מעבר מלא להסדר רציף עבור ניירות ערך ונגזרים הוא צעד גדול יותר. משתתפי שוק עוקבים אחר תוכניות פיילוט במספר תחומי שיפוט, וממתינים לראות אם הטכנולוגיה יכולה להתמודד עם הנפח והמורכבות של המסחר הגלובלי.
אף אחד לא קבע מועד סופי. השאלה עכשיו היא לא אם ההסדר הרציף יגיע — אלא כמה מהר ומי יגיע לשם ראשון.
