ראול פאל, מייסד שותף של Real Vision ומנהל קרן גידור לשעבר בגולדמן זקס, טוען שתחרות הבינה המלאכותית בין ארצות הברית לסין אינה דומה לאף יריבות גיאופוליטית בהיסטוריה. הוא מתאר אותה לא כמאבק על שטח או נשק, אלא על שכבת היסוד של האינטליגנציה עצמה. והוא מזהיר: אין מנצח ברור.
מה מייחד את המירוץ הזה
פאל אומר שהתחרות בתחום הבינה המלאכותית אינה עוסקת בתפיסת שטחים או במספר טילים. מדובר בשאלה מי שולט בשכבת היסוד של האינטליגנציה — היכולת לחשוב, להגיב ולקבל החלטות במהירות ממוחשבת. לדעתו, זה הופך אותה לשונה מהותית ממאבקי מעצמות בעבר כמו המלחמה הקרה או המירוץ לחלל. אלה התמקדו בחומרה והרתעה; זה מתמקד בתודעה עצמה.
מנהל קרן הגידור לשעבר מציין שגם ארה"ב וגם סין משקיעות משאבים עצומים בפיתוח בינה מלאכותית, אך התוצאה אינה ודאית. אף צד לא יכול לטעון ליתרון מובהק שמבטיח ניצחון. הטכנולוגיה מתפתחת מהר מדי, ושדה המשחק משתנה ללא הרף.
למה פאל חושב שאין מנצח
פאל מזהיר שלמירוץ אין מנצח ברור כי טבעה של הבינה המלאכותית מקשה על הכרזת קו סיום. אפשר לכבוש שטח ולהחזיק בו; אפשר לאגור נשק. אבל אינטליגנציה — במיוחד בינה כללית מלאכותית — היא מטרה נעה. מה שנחשב ניצחון היום עשוי להיות מיושן מחר.
הוא גם מציין שפיתוח הבינה המלאכותית תלוי זה בזה מאוד. פריצות דרך במדינה אחת מסתמכות לעתים קרובות על מחקר, כישרונות או רכיבים ממדינה אחרת. תלות הדדית זו פירושה שאף מדינה לא יכולה לשלוט באופן מלא בתוצאה. גם אם צד אחד נראה מוביל, השני יכול לקפוץ קדימה באמצעות אלגוריתם חדש או חידוש חומרה.
דבריו של פאל מגיעים בזמן שממשלות ומשקיעים ממהרים להציב עצמם לעידן הבינה המלאכותית. עבור הצופים מהצד, אזהרתו היא תזכורת לכך שהימור על מנצח ברור עלול להיות אסטרטגיה מפסידה. המירוץ אינו ספרינט או מרתון — הוא יותר כמו מבוך שמשנה את צורתו ללא הרף.
לקובעי המדיניות ניצבת חידה דומה. ניסיון לנעול יתרון באמצעות פיקוח על יצוא או איסור על כישרונות עלול להתברר כמוטעה אם הטכנולוגיה תתפתח בכיוון בלתי צפוי. השקפתו של פאל מרמזת שהאתגר האמיתי אינו לנצח במירוץ, אלא לשרוד את אי-הוודאות של מירוץ שאינו מסתיים לעולם.
