נגידת הפדרל ריזרב ליסה קוק אמרה שהוצאות כבדות על מרכזי נתונים מקשות על האינפלציה לחזור ליעד של 2% של הבנק המרכזי. ההערה, שנאמרה כחלק מהערותיה הפומביות, קושרת ישירות את אחד מגלי הבנייה הבולטים ביותר בכלכלה למאבקו של הפד לסיים את העבודה על המחירים.
קוק הצביעה על השקעות במרכזי נתונים כגורם מרכזי שמעכב את החזרה הזו. הפד מנסה להוריד את האינפלציה ל-2% כבר יותר משנתיים, וההתקדמות נתקלה שוב ושוב במקורות ביקוש בלתי צפויים.
מדוע מרכזי נתונים מזינים את האינפלציה
ההוצאה שקוק סימנה אינה הוצאה של הצרכנים. מדובר בהקמת התשתית הפיזית שתומכת בבינה מלאכותית — חוות השרתים העצומות, חיבורי החשמל ומערכות הקירור שחברות ממהרות לבנות. הבנייה הזו מושכת על היצע מוגבל של ציוד חשמלי, כוח אדם מיוחד וקרקע. כאשר הביקוש לתשומות אלו עולה מהר יותר מההיצע, מחיריהן עולים, וחלק מהעלות הזו מגולגל הלאה.
התוצאה היא קטגוריה של לחץ מחירים שאינו נובע משכר או מהביקוש הצרכני הרגיל שהפד עוקב אחריו closely. הוא נובע ממחזור השקעות הון שמראה סימנים מועטים להאטה.
סיבוך עבור מהלכי הפד הבאים
הבנק המרכזי קובע ריביות כדי לנסות לשמור על יציבות מחירים ותעסוקה גבוהה. כאשר האינפלציה גבוהה מ-2%, ספר המשחקים הסטנדרטי הוא לשמור על ריביות גבוהות יותר לזמן ארוך יותר, ולקרר את הביקוש עד שצמיחת המחירים תתמתן. אבל אם חלק משמעותי מהאינפלציה היום מגיע מהוצאות על תשתיות בינה מלאכותית, למדיניות הריבית יש פחות אחיזה נגד זה. עלויות הלוואה גבוהות יותר עשויות להאט הרחבת מפעל או קבלן בניין, אבל הן לא בהכרח עוצרות חברת טכנולוגיה מלסיים מרכז נתונים שהיא כבר התחייבה לבנות.
אי ההתאמה הזה הוא לב העניין שתיארה קוק. הפד יכול לרסן חלקים מסוימים של הכלכלה בעוד חלקים אחרים פועלים בקצב חם, וקריאת האינפלציה שיוצאת בסוף משקפת את שניהם.
זה גם אומר שהפד עשוי לעמוד בפני בחירה שהוא היה מעדיף להימנע ממנה: לשמור על ריביות מגבילות לזמן ארוך יותר כדי לקזז מחירים המונעים על ידי תשתיות, תוך סיכון של הידוק יתר של חלקי הכלכלה שכבר מתקררים. או להשלים עם כך שהאינפלציה תארך זמן רב יותר להגיע ל-2% ולהסביר מדוע.
מה קוק לא אמרה
הערותיה של קוק לא כללו המלצה מדינית ספציפית או תחזית מעודכנת מתי האינפלציה תגיע ל-2%. היא לא הודיעה על שינוי בעמדתה לגבי הרמה המתאימה של ריביות. הנקודה הייתה צרה יותר: שהוצאות על מרכזי נתונים הן אחד הכוחות שמונעים מהאינפלציה לחזור ליעד בלוח הזמנים שהפד היה רוצה.
זו הודאה ראויה לציון בפני עצמה. פקידי הפד בדרך כלל מתארים לחצים אינפלציוניים במונחים של שירותים, דיור או שוקי עבודה. ציון הוצאות ההון של תעשייה ספציפית כגורם מעכב מציב את תשתיות הבינה המלאכותית על הרדאר של הפד כמשתנה מתמשך, לא כמעידה חד-פעמית.
למה לשים לב בהמשך
השאלה המעשית היא האם הבנייה של מרכזי הנתונים מאיצה או מתייצבת. אם היא ממשיכה לגדול, הלחץ כלפי מעלה שתיארה קוק לא נעלם מעצמו. אם היא מאטה — בגלל מגבלות חשמל, עלויות מימון או נסיגה בהשקעות בבינה מלאכותית — חלק מהלחץ הזה עשוי להתפוגג בלי שהפד יעשה דבר.
המשקיעים יקבלו את הקריאה הבאה שלהם על תמונת האינפלציה כאשר הממשלה תפרסם את נתוני המחירים החודשיים שלה. לפקידי הפד, כולל קוק, יהיו הזדמנויות נוספות לומר אם הוצאות על מרכזי נתונים נותרות גורם בשיקוליהם. לעת עתה, המסקנה פשוטה: לפריחה של הבינה המלאכותית יש מחיר, וחלק ממנו נופל על יעד האינפלציה של הפד.
